מגיל 45 לתערוכות באיטליה: אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל ליצור

לפעמים אני צובטת את עצמי כדי להאמין. אם הייתם אומרים לי לפני כמה שנים שאעמוד בגלריה באיטליה, מול אנשים שבוחנים את היצירות שלי, הייתי צוחקת. הרי התחלתי לצייר ברצינות רק בגיל 45.

במשך שנים חשבתי ש"ציירת" זה משהו שנולדים אליו, או שלומדים בבצלאל בגיל 20. אבל הקריאה ליצור הייתה חזקה ממני. התחלתי בקטן, במחברות, בלי ציפיות. לאט לאט, השרבוטים הפכו ליצירות מורכבות, והתגובות מהסביבה התחילו להשתנות מ"זה נחמד" ל"וואו, מה זה?".

המסע הזה, מהשולחן במטבח ועד לתערוכות באירופה, לימד אותי שיעור אחד חשוב: היצירתיות שלנו לא פוקעת. אין לה תאריך תפוגה. גיל 45 היה הרגע שבו הפסקתי לפחד מהביקורת והתחלתי להקשיב ליד שלי. איטליה הייתה רק ההוכחה לכך שכשאנחנו עושות משהו מהלב, העולם פותח לנו דלתות.